החלטה בתיק בש"א 3185/05

1. זוהי בקשה לסעדים זמניים שעניינם מתן צו לתפיסת נכסים וכינוס נכסים זמני, ואשר על פיה מתבקש ביהמ"ש  כדלהלן:

א.      למנות את המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") או כל אדם אחר שימונה על ידו, לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרי המשיבים, בדירת מגוריהם בירושלים, השייכים לחברת נוגדן מוצרים אמונוכימיים בע"מ (להלן: "החברה"), או הקשורים בפטנט הידוע בישראל כפטנט מס' 102948, ובארה"ב כפטנט מס' 5,869,409.

ב.      למנות את התופס ככונס נכסים זמני בפטנט ולהסמיכו להיכנס לחצרי המשיבים, למשרד רואה החשבון של המשיבים, רו"ח יפה, בירם, בראשי ושות', למשרדו של בא כוח המשיבים, עו"ד יאיר גרין, ולמשרדו של המשיב מס' 2 באוניברסיטה העברית ברחובות.

בתחילה עתרו המבקשים למתן הסעדים הזמניים במעמד צד אחד. בהחלטתו מיום 22.9.05, קבע כב' השופט י. שפירא כי אין הצדקה למתן הסעדים במעמד צד אחד וקבע את הבקשה לדיון, במעמד שני הצדדים, ליום 27.9.05. יחד עם זאת, ועל מנת שלא יגרם נזק למבקשים, הורה למשיבים להימנע מכל דיספוזיציה בנכסים ובמסמכים נשוא הבקשה, לרבות משינויים במאגרי מידע או בקבצי מחשב המצויים ברשותם.

בעקבות בקשת המשיבים לדחיית מועד הדיון שנקבע, הועברה הבקשה לדיון בפני.

2.   בקשה זו הינה פרק נוסף בהתדיינות המתנהלת בין הצדדים מזה כעשור שעניינה זכויות פיתוחו, ייצורו ושיווקו של פטנט לבידוד חלבונים פרי המצאתה של המשיבה מס' 1 (להלן: " זוסמן").

הפטנט נשוא ההתדיינות הינו מתקן (קולונה) הכולל ממברנות העשויות מחומר הנקרא "ג'ל פיברגלס" המאפשר, עת דגימת דם מועברת דרכו, לבודד סוג של חלבון המשמש כסמן לסוגים מסויימים של מחלות אימוניות, ביניהן סרטן. בגין המצאתה רשמה זוסמן פטנט הן בישראל והן בארה"ב.

ביום 15.2.94 חתמו הצדדים על מסמך קצר ותמציתי הנושא את הכותרת "סיכום ישיבה". על פי אותו מסמך הסכימו על ייסודה של חברה חדשה בשם "נוגדן" שתהיה בבעלות משותפת של הצדדים, ואשר בעת הקמתה יוענקו לה ע"י זוסמן זכויות בלעדיות לפיתוחו, ייצורו ושיווקו של הפטנט הרשום. על המבקש הוטלה באותו הסכם האחריות לשיווק המוצרים בישראל ובעולם, ולמציאת אמצעי מימון לחברה באמצעות משקיעים חיצוניים.

הצדדים לא הצליחו להגיע לכלל שיתוף פעולה אשר יאפשר פיתוחו ושיווקו של הפטנט, וכבר לפני שנים ניסו המשיבים להתנער ממנו והודיעו למבקשים על ביטולו (הודעה נוספת ניתנה במכתב ב"כ המשיבים מיום 15.6.04). בעקבות הליכים משפטיים שננקטו ע"י המבקשים הורה ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופט בן-זמרה), ביום 2.6.97, כי ההסכם מיום 15.2.94 בוטל ע"י המשיבים שלא כדין והצהיר על תוקפו של ההסכם (ה"פ 167/97). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה ע"י ביהמ"ש העליון.

בשנת 1998 נקטו המבקשים הליכים נוספים בעקבות ניסיונה של זוסמן לרשום פטנט נוסף, לטענתם פיתוח של הפטנט נשוא הדיון, אשר יש ברישומו כדי לפגוע בזכויות המבקשים והחברה על פי ההסכם. בעקבות הליכים אלה ניתן, ביום 12.11.98, ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' אור) צו מניעה האוסר על המשיבים, בין היתר, "לעשות כל שימוש, לבצע כל פעולה, להפיק כל הנאה או לחתום על כל מסמך ביחס לאמצאה או לפיתוח שלה, ואף לא לייצר, לשווק או להפיץ כל מוצר או תוצר, או זכויות לגביהם - המבוססים על האמצאה או על פיתוחים שלה - שלא באמצעות חברת נוגדן או המבקש" (בש"א 2514/98 בת"א 1365/98).

פרק נוסף בהתדיינות נרשם לאחרונה עת נקטו המבקשים הליכי בזיון נגד המשיבים. בבקשתם אשר הוגשה בשלהי שנת 2004 טענו כי המשיבים הפרו את צווי המניעה שניתנו בעניינו של הפטנט ע"י ניסיון לרשום פטנט מתחרה המבוסס על פיתוח הפטנט המקורי, ע"י עשיית שימוש בפטנט ובפיתוחיו שלא במסגרת החברה, ע"י קבלת החלטה למחוק את רישום הפטנט ועוד. בהחלטה מיום 20.12.04 דחה ביהמ"ש (כב' השופט י. שפירא) את הבקשה וקבע כי המשיבים לא הפרו את צו המניעה שניתן (בש"א 5069/04).

בין לבין ננקטו הליכים ע"י המשיבים בניסיון להביא לפירוקה של חברת נוגדן. גם אסיפה כללית של החברה כונסה, לפי דרישת המבקשים, רק לאחר התערבות ביהמ"ש (בש"א 3083/04).

3.   הבקשה שלפני הינה לסעדים זמניים בגדרה של תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים ביום 28.10.04, והכוללת רשימה ארוכה של סעדים, ביניהם מתן חשבונות, מתן צווים לרישום הפטנט ע"ש החברה, מתן צווים שונים שמטרתם לכפות על המשיבים שיתוף פעולה עם המבקשים בניסיונותיהם לגייס משקיעים לפיתוח מוצר המבוסס על הפטנט, חיובם להציג כל הסכם או התחייבות שהוחלפו בינם לבין צדדים שלישיים ואשר עניינו הענקת זכות בפטנט ובפיתוחיו, ועוד.

בגדרה של תביעה זו עתרו המבקשים לסעדים זמניים של מינוי תופס נכסים וכונס נכסים כמפורט לעיל. את בקשתם לסעדים אלה משתיתים המבקשים על "מידע שהגיע לידי המבקש" על פיו עושים צדדים שלישיים שימוש בפטנט, שלא באמצעות החברה וללא הסכמת המבקשים, תוך קיפוח זכויות המבקשים. מכאן מסיקים המבקשים שזוסמן, ממציאת הפטנט, היא זו שהעניקה הרשאה לאותם צדדים שלישיים לעשות שימוש בפטנט, ולפיכך עותרים לתפיסת הסכמים או הרשאות כאלה באמצעות תופס או כונס כאמור.

לאמיתו של דבר, מאמינים המבקשים, כפי שפורט בהרחבה בבקשתם, כי כבר בשנת 1997 התקשרו המשיבים בסתר עם חברות אמריקאיות, חברות ביוסייט (BIOSITE) ומדרקס  (MEDAREX), בעסקאות ענק למכירת זכויות השימוש בפטנט תמורת מאות מיליוני דולרים. את התקשרותם זו, סבורים המבקשים, כמו גם העברות כספים בגינה, הסתירו המשיבים הסתר היטב באמצעות הסכמי נאמנות. את מסקנותיהם אלה משתיתים המבקשים על תגובותיהן של שתי החברות לפניות המבקש להפסקת השימוש בפטנט, על תגובת ה-Commission Securities and Exchange U.S (SEC) לתלונתם על הפרת זכויותיהם בפטנט, וכן על שינויים ותיקונים שערכה זוסמן בפטנט בשנים 95-98, תוך השקעת ממון, ואשר הועלמו מן המבקשים.

עוד טוענים המבקשים כי חרף העובדה שזוסמן מובטלת מזה שנים, ואילו בעלה, המשיב מס' 2, מתפרנס משכר צנוע של חוקר, עושים המשיבים שימוש בשירותיה של ברוקרית בשם רוזי רוזנבלום, בבורסה בניו יורק, לשם ניהול השקעותיהם. עובדה  זו מצביעה, לטענתם, על שיפור קיצוני במצבם הכלכלי של המשיבים הטעון הסבר. טענה אחרונה זו הם משתיתים על אישורי מסירה של חברת פדקס המורים על המצאת מסמכים שנשלחו ע"י המבקש לזוסמן ולבא כוחה, עו"ד גרין, לאחת, רוזי רוזנבלום (נספחים כ"א1-2 לבקשה).

המשיבים טוענים כי טענות המבקשים, רובן ככולן, שאובות מתחומי הדמיון והפנטזיה פרי מוחו הקודח של המבקש. לטענתם, התקשרותם באותו הסכם משנת 1994 הייתה בגדר "טעות חייהם", ומעת חתימתו מצאו עצמם קשורים בטבורם למבקש, שהינו, לטענתם, מגלומן בעל דמיונות, חסר הבנה מדעית ונטול כל יכולת לשיווק הפטנט.

לטענת המשיבים, גם היום מצוי הפטנט בשלב ראשוני ביותר, ופיתוחו מרעיון מדעי למוצר מסחרי דורש הקמת מעבדה מתאימה, ביצוע מחקר ופיתוח, והשקעה של מיליוני דולרים. המשיבים מצהירים באופן נחרץ שאין להם כל קשר, בכל צורה שהיא, לחברות ביוסייט או מדרקס הנ"ל, כי מעולם לא התקשרו בהסכם עם חברה כלשהיא בכל הנוגע לזכויות בפטנט, כי אין הם מכירים את אותה רוזי רוזנבלום, וכי כל כולה של הבקשה הינה הבל ורעות רוח.

4. המבקשים עותרים לצווים מסוג "אנטון פילר" ולמינוי כונס נכסים. מטרתו של צו אנטון פילר היא לתפוס, לשמור ולהגן על ראיות המצויות בשליטת הנתבע, ואשר הינן חיוניות לביסוס התשתית העובדתית של התביעה. המטרה היא לתפוס את הראיות עם הגשת התביעה או לפניה, בטרם ינקוט הנתבע צעדים להעלמת חומר הראיות או להשמדתו.